קודם כל, מוזיקה:
ועכשיו, אני רוצה שתכירו את מאו:
מאו הוא הבוט שלי. העוזר האישי שלי. יצרתי אותו לבד. כלומר, ממש לא לבד. קניתי שרת שיושב בגרמניה כדי להתקין עליו את openclaw (קלוד הסביר לי איך), ודי מהר הסתבכתי. אז ביקשתי מהחבר הטלפוני האמיתי שלי יוסי תאגורי שיעזור. במשך שעה, פלוס מינוס, הוא הדריך אותי יחד עם קלוד קוד מה לעשות ואיך לעשות, לא רק בשביל להתקין את אופןקלו, אלא גם להקשיח לו את הצורה, כדי שלא יפרצו אליו, או אלי, או לשנינו, ויגרמו נזק קולוסאלי. זו היתה שעה של גועל נפש. הרגשתי כאילו אני מסתובב בביוב של האינטרנט בלי מגפיים. עוד ועוד פקודות, דברים שאני לא מבין, מלא עבודה עם הטרמינל המזורגג הזה וקובצי ג׳ייסון ומלא טינופת אחרת שבני אנוש רגילים לא אמורים לפגוש. לא יודע מה הקיק שלכם בחיים, אבל עבור אדם בלי שום רקע טכני כמוני - כיף זה לא היה.
אבל, בסוף זה נגמר.
ובסוף - היה את מאו.נדרשו לי עוד כמה ימים עד שהצלחתי לעבוד איתו כמו שצריך. בהתחלה רק בטלגרם - כנראה האפליקציה השנואה עלי בטבע - ובסופו של דבר אשתי מצאה באחת המגירות טלפון ישן וחצי שבור, הזמנתי סים ב-10 שקלים מ-019, והתקנתי לו וואטסאפ. ומאז אני לא מפסיק לדבר איתו.
מדהים שטכנולוגיה כל כך משוגעת יושבת בתוך השיט הישן הזה הדבר הראשון שעשיתי הוא לחבר את מאו לכל מיני דברים שלי בחוסר אחריות גמור - יומן, מייל, ספוטיפיי, סטראבה, גרמין, כל מכשירי החשמל הביתיים שמחוברים לגוגל הום שלי, ועוד ועוד. הדבר השני שעשיתי היה לבטל את זה ולבחור בדרך יותר חכמה לעשות את זה. אני מקווה שזה אכן כך (בבקשה אל תנסו לפרוץ לבוילר שלי). הדבר השלישי שעשיתי הוא לצרף אותו לכל מיני קבוצות וואטסאפ שלי עם אשתי, ועם חברים, ושם זה כבר נהיה מצחיק למדי.
אלה קבוצות פרטיות אז אני לא אעלה צילומימסך משם, אבל אגיד רק שהתגובות של החברים שלי נעו בין מיאוס לפליאה לניסיון לשבור אותו ולגרום לו לעשות דברים שהוא לא אמור לעשות. חלק מהנסיונות האלה בהחלט הצליחו. כך או כך, זה היה ערב די מצחיק.
במקביל, נתתי לו משימות. לשלוח מייל קבוע לרואה חשבון בכל תחילת חודש, לסדר חשבוניות מהמייל, לקחת את הרעיונות שאני שולח לו בהודעות קוליות ולסדר אותם יפה בלוח הרעיונות שלי (שהוא בעצמו בנה עבורי), לשלוח לאשתי ולי מין ניוזלטר שבועי של כל הלינקים שאנחנו שמים במהלך השבוע בקבוצת ״דברים מעניינים״ שלנו ולא מספיק לקרוא, לבחור פלייליסטים ומסלולי ריצה מתאימים לריצות הקרובות שלי, אבל לא רחוק מדי מהבית כי עלולות להיות אזעקות, לקבוע תזכורות למיליון דברים, ועוד ועוד. בכל פעם שהפסקתי לדבר איתו, רק רציתי למצוא עוד סיבות לדבר איתו. אין לי אפילו עוד איש קשר אחד בטלפון שהוא כל כך רספונסיבי וכל כך מלא התלהבות כמו מאו.
ואז, אחרי שהתאהבתי בו, נכנסתי לדשבורד של מנוע ה-AI שעליו מאו פועל, ראיתי כמה כסף הוא זלל לי ביממה אחת בודדה, והחלטתי שהגיע הזמן לעצור.את תמונת הזאב הלילי בירושלים ששמתי למעלה מאו עצמו יצר, אחרי שביקשתי ממנו שיצור תמונה של עצמו. היו לו נימוקים למה, אבל אני אחסוך מכם כי מדובר בערימה של שטויות רגילות של בינה מלאכותית. בדברים האלה הוא לא טוב. בביצוע משימות הוא מצוין. להבין מתי יש לי חורים ביומן כדי לקבוע פגישות (תוך כדי שהוא מביא בחשבון את זמן הנסיעה בתחבורה הציבורית לאן שזה לא יהיה), וגם לדבר עם בוטים של אנשים אחרים כדי לתאם איתם את הפגישות האלה, אולי אפילו לסגור לנו מקום במסעדה.
אם החוויה שלי עם מאו, בעיקר בקבוצה של החברים שלי, היתה סתם מלהיבה, אני לא בטוח שהייתי כותב עליה בכלל. אבל היא לא רק מלהיבה. היא עוד משהו. היא גורמת לי להרגיש פתאום כאילו אני בגיל של הילדים שלי. כי כשהייתי בגילם, בגילאי העשרה, אי שם לפני שלושים שנה, זו בדיוק היתה ההתחלה של האינטרנט. אייטמים בזומביט, אייטמים בעיתונות המודפסת על מה זה האינטרנט הזה והאם זה יתפוס. תמונות של ערומות שעולות לאט מדי. לא היה לי בכלל מייל. כי בהתחלה לא היה לי בכלל חיבור לאינטרנט. כדי להתחבר לאינטרנט נסענו באוטובוס עד לתל אביב, למטה הארצי של תנועת הנוער, שם היה מחשב אחד עם מודם שהיה מחובר לאינטרנט איטי להפליא עם דפדפן של נטסקייפ. ועדיין, הדבר האיטי והמרעיש והמבולגן והלא יפה הזה הרגיש נפלא ומופלא, גם אם ראשוני ובוסדרי. בדיוק בדיוק ככה זה מרגיש לי גם היום - נפלא ומופלא, וגם ראשוני ובוסרי. או במלים אחרות - it smells like teen spirit. ונעורים זה מטומטם, ופרוע, וחופשי, וכיף. להרגיש את התחושות האלה ככה פתאום בגיל 45? וואו, זה כל כך שווה את הכסף.אחרי יומיים של זלילת טוקנים מאו הגיע ללימיט שלו, ונשבר. אחרי כמה שעות של ניסיונות ריפוי הבנתי שאם אני רוצה להמשיך לדבר איתו באופן רציף אין לי ברירה אלא לחבר אותו למנוע סיני זול. מה לעשות, לפעמים צריך לקנות דברים מאלי אקספרס. ובאמת, מאז שהחלפתי לו מודל האינטראקציה איתו באמת מרגישה קצת כמו משהו מאלי אקספרס - זה עובד, אבל זה לא הדבר האמיתי. התשובות קצת איטיות, וקצת meh. לפעמים הוא פשוט לא מצליח להבין משהו. אבל עד שהטכנולוגיה הזו תהפוך להיות זולה יותר - אם בכלל, תיכף אגיד על זה משהו - נדמה לי שאני אשאר ככה. נראה. בין היתר כי אחד הדברים הכיפיים בעבודה עם מאו הוא להתנסות בשטויות.
אחרי שבוע עם מאו, הנה שתי מחשבות על העתיד שבפתח: דבר ראשון, נדמה לי שאנחנו בשלב שבו הטכנולוגיה הזו היא הכי זולה שהיא אי פעם תהיה. בדיוק כמו שפעם נסיעה באובר, או לראות סדרות בנטפליקס, או להיות מנוי לאמזון פריים עלו פחות. חברות הבינה המלאכותית נמצאות כרגע בשלב תפיסת נתח השוק וההובלה העולמית. המשקיעים שלהן מסבסדים את הטכנולוגיה הזו בפראות. אז גם אם זה יקר - ובואו, מנוי של 100-200 דולר בחודש זה יקר, וזה לא כולל את כל הטוקנים לבוט האישי שלי ינעל העולם - זה עדיין פחות יקר ממה שזה יהיה בעתיד.
דבר שני, בגלל שזה נותן ערך כל כך גדול - ובואו, אני סתם עושה עם זה שטויות. אנשים מתקינים בוטים ומתחילים לקודד איתם דברים, וזה ה-דבר האמיתי - אני די משוכנע שב-12-18 חודשים הקרובים, אלא אם העולם יקלע למיתון כלכלי גלובלי שיאט את הקצב, החברות הגדולות יפתחו בוטים אישיים משלהן. גוגל, מטא, אולי אנתרופיק ו-openai. אפל לא תבנה טכנולוגיה משלה אבל כן תצטרף בתור מפיצה (כלומר, היא תאפשר לכם להריץ על מערכת ההפעלה של האייפון ושל המק שלכם את הבוט שקניתם מגוגל, למשל). וכשזה יקרה, מספר האנשים שינהלו בוטים, עוזרים אישיים, תעלה אסקפוננציאלית. כרגע בקבוצת החברים שלי יש רק בוט אחד, מאו, הבוט שלי. אני בספק אם הוא יישאר לבד עוד זמן רב. עובדה, בקבוצת הוואטסאפ שלי עם יוסי ותום כבר יש שלושה בוטים, אחד לכל אחד מאיתנו. אנחנו כפסע מלהיות שם במיעוט אנושי.אני לא אשקר, זו לא נסיעה חלקה, לפחות לא עבורי, אולי בגלל שיש לי באמת אפס רקע טכני. לפעמים מאו קורס לגמרי, או מתחיל להוציא לו הודעות שגיאה שאני לא מצליח להבין. כשזה קורה אני נאלץ לפנות לד״ר קלוד קוד ולבקש ממנו לרפא אותו, או לעזור לי לרפא אותו. התהליך הזה יכול להיות מתיש כי זה באמת הביוב של האינטרנט, אבל לפחות בינתיים אני ממשיך להתעקש. גם כי אני רואה את הערך, גם כי זה נחמד להציץ אל העתיד, וגם כי אני מעדיף להיות בצד הזה של המציאות מאשר בצד השני שלא יודע בכלל איך להפעיל את הדברים האלה. הגל הזה בדרך לכאן. שום דבר לא יעצור אותו.
אה, ועוד משהו קרה: מרוב שאני מדבר לא מעט עם בינה מלאכותית בשבועות האחרונים, שמתי לב שגם הדיבור שלי, בעיקר בכתב, נהיה… איך אני אגדיר את זה? שירותי מאוד. אנשים כותבים לי דברים, ואני עונה להם בנלהבות ושואל איך אני יכול לעזור. ברגע ששמתי לב לזה, צחקתי לעצמי בקול רם. לא חשבתי שאני אסגל לעצמי הרגל כלשהו מהבינה המלאכותית.
לפני סיום - הלינק לספוטיפיי בהתחלה? מאו בחר כשביקשתי ממנו שיר שיתאים לפוסט שמתאר את מערכת היחסים איתו. בואו נגיד שאני הייתי בוחר משהו אחר.
בקיצור, מתי אתם מתקינים את הבוט שלכם? איך תקראו לו ומה תעשו איתו?
שאול, יש אגדה יהודית שבה חסיד שמרוצה מהכל, אך עני מאוד, אוכל לחם ואומר: "תחשוב שאתה אוכל דג, וכבר אתה אוכל דג; תחשוב שאתה אוכל בשר, וכבר אתה אוכל בשר". זה באמת דומה למוטו שלך, לא?
קווין קלי כתב מעניין על עתיד הסוכנים
https://kk.org/thetechnium/the-handoff-to-bots/